מאת: משתמט מצ.ה.ל
כ"ח טבת  ה'תשפ"ד  03:28 

הקו המקשר בין הרצל שר"י וממשיכי דרכו...


ברמה בסיסית, הרצל וחבריו חיפשו כבוד, פרסום ושררות. זאת, באופן תמציתי, הייתה תכלית הרעיון שלהם - לעזור לעצמם בקידום עצמם. מכיוון שתכלית כזאת היא בלתי מוסרית לכן היה צורך לעטוף הכל במילים יפות, הבטחות, סיפורים, הצעות, "פתרונות" קסם לבעיות הכי כאובות שלא מצאו פתרון משך יותר מאלפיים שנה, להעלות את נושא האנטישמיות לדיון, שלומו של עם ישראל וכו'. כאשר הפניה נעשית להמון החושב דרך הבטן (ולא דרך השכל), הרצל ידע שזה אפשרי ורבים יתפתו להצעותיו. הם בחרו במכניזם שנקרא "מדינה עצמאית" בארץ ישראל, כי הבינו שהתכלית אליה הם שואפים לא ניתן להגיע אליה באמצעים אחרים (כגון, התבוללות ישירה בין הגויים). הם תכננו בכלל להקים מדינה באוגנדה ונאלצו לשנות הפרוגרמה ברמה הטקטית, מאחר ונתחוור להם שלא יעלה בידם למשוך את יהודי אירופה להתיישב באפריקה. 
עברו מאז כמאה ועשרים שנים, והעולם נשתנה ללא היכר. אחד הדברים שלא נשתנו הוא חיפוש כבוד, פרסום ושררות. לדוגמה, אלה אשר נחזים ל"חרדים" בימינו, יש להם אותה תכלית כאביהם הרוחני ממנו יונקים הם את כוחם וכלפיו חייבים הם הכרת תודה על המדינה שהוריש להם עיתונאי אוסטרי זה, שעסק בסיקור משפט דרייפוס... מה לעשות, מסתבר שהעבודה בעיתון לא בדיוק סיפקה אותו ולא ממש ענתה על צרכיו. אחרי הכל, הוא שאף להיות "משהו" יותר חשוב וגדול מאשר סתם כתב קטן בעיתון. הוא ביקש לנהל את העולם. משאלת ליבו הייתה לשנות את מהותו של עם ישראל, לחולל תמורות בקנה מידה היסטורי, לזכות לתהילה עולמית... אלה היו, בתמצית, שאיפותיו. בדומה לשאיפותיהם של ממשיכי דרכו, ביבי וסרסוריו ה"חרדים".
אגב, אין זה משנה כלל שהוא לא הייתה לו כיפה או שטריימל ולהם יש. מה שמשנה פה זה שהמניעים שווים וגם המטרות, ביסודן, זהות.
כמו, למשל, המטרה ליצור יהודי מסוג חדש ולהשיל ממנו כל זיק של גלות ומה שהגלות ייצגה (אמונה בהשגחת ה' ובביאת המשיח, יושר, תום, ביישנות, רחמנות, ענווה, צניעות, עזרה הדדית, עדינות, הכנעה). נו, מה לעשות, זה תקוע להם כקוץ בתוך הגרון ומתנגש עם אינטרסים אלקטורליים/כלכליים, כי אם כולם יהיו יהודים גלותיים, מי יילך ויצביע בשבילם... אגב, מבחינתם ההגדרה "יהודי גלותי" כוללת את אלה שלא שירתו בצבא. וממש לא מעניין אותם שום דבר למעט שיקולי עלות-תועלת וקריירה. גם אם כל יהודי צפון אפריקה ותימן יהיו בעלי דיעות אפיקורסיות וגם אם כל לומדי הישיבות ישרתו בצבא יחד עם נשותיהם. כנ"ל בנושא הסכסוך עם העולם הערבי (והלא ערבי). אדרבא, הסכסוך הזה רק מקדם את הקריירה שלהם ויש להם אינטרס מובהק שיימשך ויתעצם. כל הסלמה משרתת אינטרסים פוליטיים שלהם.
  
לגבי מה שקרה בשנת תשפ"ד:
א. שלטון הערב רב ונגרריו גרועים רבבות דרגות מכל ארגון טרור. גדול המחטיאו מאת ההורגו. להפוך את יוצאי צפון אפריקה, תימן, גרוזיה, בוכרה, עירק, פרס ועדות אחרות ואת צאצאיהם לאפיקורסים יותר גרוע ממה שקרה לפני כמה חודשים. אין לנו אינטרס בחרדים בעלי השקפת עולם אפיקורסית. אין לנו אינטרס בחובשי כיפה שהולכים לצבא. מוטב לא לחיות כלל מאשר חיים בשקר. כאן לא מדובר ב-1000 בני אדם שנהרגו פיזית ביום אחד, אלא במאות אלפים ומיליונים שאיבדו את חייהם הרוחניים מאז תחילת הציונות.
ב. לדעתי, לא היה פה מחדל מודיעיני, אלא הכל סוכם מראש, כי זה השתלם פוליטית לשלטון הערב רב. כבר ישנה היסטוריה של הסכמה על מלחמות מראש. כפי שקרה, למשל, במלחמת יום הכיפורים, שם סיכמו מראש על מספרי ההרוגים. אגב, הכל מתועד בידיי היסטוריונים ישראלים.
ג. פחד צריך להיות מזה שאין מוותרים על המדינה וכל יום שהמדינה קיימת זה חילול ה' נורא ואיום. הקב"ה יש לו יכולת להעניש בכל דרך שהוא חפץ. מדוע חוששים מפני מה שיעשו (או לא יעשו) פעילי חיזבאללה ולא חוששים מפני מי שביכולתו למוטט את העולם כולו ברגע אחד. וגם היאך ייתכן שאם ממשיכים באותו דרך של כפירה וסירוב לראות דברים מהסיבות השורשיות שלהן, כיצד ייתכן שהקב"ה ייתן שלום ובטחון לאלה הכופרים בו. הלא כתוב: "אין שלום אמר ה' לרשעים".
ד. שום דבר במדינה לא נעשה לשם שמים, אלא הכל נעשה מתוך אינטרסים ואינטריגות, סיפוק אגו, תאוות שלטון, ריקנות ולאומיות. אחרי הכל, אפילו מייסדי המזרחי, כולל ריינס היו נגד שלטון עצמאי ומלחמות בעת הזאת, כפי שהדברים מתועדים בכתביהם.